כיתוב.תמונה

אנחנו מחשיבים את עצמנו כמי שיודעים דבר או שניים על אמנות המנגל. מיותר ולא ראוי לזייף צניעות. את הידע רכשנו בשנים ארוכות של רכינה מעל גחלים לוחשות, ידינו הצרובות יעידו על הקילומטראז' שעשינו. את המבט ההמום של רופא המשפחה, בכל פעם שהוא מעיין בתוצאות בדיקות הדם שלנו במחשב, קנינו בדם, יזע ודמעות.

בעבר, בבלוג הזה ממש, כתבנו מה אנחנו חושבים על פרגיות ושאר חלקי עוף. מיותר לחזור על הדברים. רק נציין שראוי כי אחרי 64 שנות עצמאות לישראל, יכלול חוק העונשין סעיף למי שמזמין אותך למנגל ומגיש לך ציפורים בשלל מרינדות ותבלינים. היינו רוצים לספר כי על רשת הברזל שלנו עולים רק גושי אנטריקוט, בולדרים של סינטה ופורטרהאוס בגודל שדורש נסח טאבו. לצערנו, שרי אריסון עוד לא אימצה איתנו לחיקה הבנקאי ואנחנו נאלצים להתפשר על חוויה בשרית זולה יחסית, עתירת טעם, פשוטה להכנה ומייצגת נאמנה את בית הגידול הדרומי שלנו. במילה אחת. מרגז.

אשכנזים גאים אנחנו, יש לנו צלקות גוף ונפש כדי להוכיח, אבל בנקניקיות אנחנו הולכים עם אחינו מהמגרב. השילוב בין אחוזי שומן לא חוקיים, תיבול וולגרי עד מופרע ובשר טוב ניצח את החך שלנו לפני שנים ארוכות. מעט דברים בחיים ינצחו נקניקיית מרגז, סלט עגבניות עם כוסברה ובקבוק גולדסטאר קר. בהסכם השלום עם הפלסטינים אנחנו מוכנים לתת את הכותל המערבי תמורת הזכות לעשות כאן מנגל בשקט. שאבו מאזן יחנק עם הבייגלה הדוחה עם השומשום וכיפות הקרטון ויתן לנו לצרוב בשר.

חג עצמאות שמח. תנו במרגז. נתראה בצרבת של מחר.

כמעט שלושה עשורים התגוררתי בבירת הנגב. בהכללה, אלו היו שנים שלוות מבחינה בטחונית. אפילו בשיא ימי האינתיפאדה השנייה, כשדם ישראלי נשפך ברחובות, המשיכו בבאר שבע להתפנק בבתי הקפה, לערוך קניות בשווקים ולהנות מסרט טוב בבתי הקולנוע. בקיצור, שגרה ברוכה. באותן שנות טרור איומות, באר שבע חוותה פיגועים ספורים ומלבד פיגוע התופת באוטובוסים בשנת 2004 והירי סמוך לבסיס פיקוד דרום, תושבי העיר נהנו משקט יחסי. זאת בניגוד גמור לתושבי ירושלים, חיפה, ערי השרון ותל אביב.

זו אולי הסיבה שדרישות ה-"תזדהו איתנו ותפסיקו להנות מהחיים" שנשמעות מכיוון דרום מביאות את הקריז. עם כל האהבה לבני המשפחה והחברים בדרום, האם סגירת בתי הקפה והמסעדות בתל אביב תסייע בהפגת האימה מטרור הטילים? ממתי צרת רבים היא אכן חצי נחמה ומדוע צריכים כולם להיראות עצובים רק כדי שכמה נודניקים בממ"ד ירגישו שהם חלק אינטגרלי מעם ישראל?

הזעם הקדוש של מיליון תושבי הדרום אינו צריך להיות מופנה לנהנתנים ב״מדינת תל אביב" השנואה ומעוררת הקנאה. זו שבתי הקפה שלה מלאים ותורים משתרכים מול המסעדות. הזעם צריך להיות מופנה לממשלה שכבר כמעט עשור אינה מצליחה לעצור את הירי תלול המסלול אל ישובי הדרום. ה״קסאם שמאסם" שבו זלזל שמעון פרס, בזמן שהיה שר בממשלה באמצע העשור הקודם, הפך לרקטות מדויקות ששלחו מיליון איש למקלטים. לפני שמשווים את אירן לאושוויץ ופותחים לנשיא המדינה עוד דף בפייסבוק, אולי כדאי לחשוב איך המדינה מוצאת פתרון להפקרות בדרום.

נוח לקברניטי המדינה שתושבי ישראל משוסים זה בזה. תל אביב נגד הפריפריה, ערבים נגד יהודים. כאילו שבתל אביב לא נרצחו עשרות אנשים ברחובות ורקטות לא פגעו והרגו ערבים. במקום לדרוש הזדהות ממי שמצליחים בינתיים לחיות בשקט יחסי, טוב יעשו תושבי הדרום אם יצאו לירושלים, לבית הנשיא, למשרד ראש הממשלה, למשכן הכנסת, וידרשו דבר אחד. ביטחון.

קירות פייסבוק התמלאו ב-48 השעות האחרונות בתמונות גולשים מעוררות יראה של טילי כיפת ברזל מפלחים את השמיים בדרך לעוד יירוט מוצלח. כל מי שמחשיב עצמו מישהו הציף תצלומים או קטעי וידאו והצמיד להם משפט שכולו הערצה טכנולוגית. בדרום פורחות הכלניות, בממ"דים פורחת הנשמה ובפייסבוק פורחות ללא הרף עוד תמונות שיגור ועוד פלייר פיצוץ בחשיכה.

נועזים ונטולי מורא יוצאים תושבי הדרום ומתעדים את כיפת ברזל כצלמי פפראצי מיומנים. אוחזים בידיהם כל אביזר תיעוד, ממצלמה מקצועית ועד סמארטפון איכותי, כולם מנסים לתפוס את הרגע בו תוכיח מדינת היהודים את עליונותה על הברברים מדרום. "הא לכם ערבושים פרימיטיבים!, אתם יורים טילים ואנחנו מצליחים לפוצץ אותם בשמיים! ועוד דקה גם תוכלו לראות את זה על הקירות של מרק צוקרברג היהודי!"

תעשיית הפורנו קידשה את ה- CUM SHOT, תצלום השפרצת הזרע של הזכר על פרצופה של הבלונדינית. זו הוכחת הכיבוש האולטימטיבית. כעת, גם הישראלים מקבלים פורנו במיטבו. פורנו גראדים כמובן. משיגור הטיל הזקור עד הפיצוץ הבלתי נמנע תוך אנחות סיפוק בזמן שנתזי ברזל יורדים מהשמיים אחרי עוד גמירה מוצלחת. ישראלים, כמו ישראלים, רצים מיד לספר לחבר'ה בפייסבוק. שם הם מראים עד "כמה אנחנו גדולים", "מזיינים את הערבים הטיפשים", "גומרים על כולם".

ככה זה. מצלמים בתעוזה, מציפים את התמונות, דופקים איזה סטטוס גאווה ו"מי יכול עלינו" ורצים חזרה למקלט עד האזעקה הבאה.

קל ללעוג לקואליציה מחממת הלב בין דתיים וערבים שמקדמת בחרון מיסיונרי את חוק "איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה". אותו חוק שיאפשר רישום פלילי והטלת עונש מאסר של עד חצי שנה על מי שנתפס מזמין שירותי מין. חוקרי מדעי המדינה באוניברסיטאות יכולים כבר להמליץ לדוקטורנטים מתלבטים על נושא חדש למחקר בתחום הנתק בין נבחרי הציבור לקהל הבוחרים בישראל "כיצד תקע ח"כ צדקן את הבוחר החרמן". שהרי ידוע מי הם הלקוחות הנלהבים ביותר של שירותי מין בארץ הקודש. נגיד כך, הם מעולם לא היו בבקו"ם.

אבל לעג לחוד וביקורת עניינית לחוד. חוק הזנות הוא סימפטום זועק לקריסת מערכות האכיפה והחוק בישראל. שהרי למה למדינה לרדוף את סוחרי הנשים ומפעילי בתי הזונות שעה שאפשר לרדוף את המשתמשים, גברים ונשים, שרצו לקנות קצת פורקן מיני. מזכיר לכם משהו? הזיקה למלחמה בסמים בישראל כמעט מובנת מאליה. למה לרדוף סוחרי סמים שמכניסים לישראל הרואין וקוק על הקילו בזמן שאפשר לשפר את הסטטיסטיקה בכמה מעצרים מתוקשרים של אזרחים נורמטיביים עם ג'וינט ביד.

בניגוד לסוחרי סמים, מפעילי בתי הזונות אינם מתחבאים בשירותים של מועדונים או בדירות מסתור. המקומות מופעלים עם אורות נאון בוהקים, תחת שמות מטומטמים של אתרים קריביים ונעזרים באמצעי פרסום בולטים. יוחנן דנינו ואורית זוארץ אולי אינם יודעים זאת אבל במועדון בריאות בדרום תל אביב לא באמת עוסקים בשיטת אלכסנדר ובספא "לוקסוס" בנתניה לא מתמחים בעיסוי שוודי. אם רוצה מישהו במשטרה להילחם ברצינות בתעשיית המין בישראל הוא יכול לקחת ניידת ולנסוע לרחוב שוקן בתל אביב ולפתוח בגל מעצרים או לחלופין לקנות את מגזין היוקרה "בננה" בפיצוציה הקרובה לתחנת המשטרה ולראות מה מעניקה "אירנה" תמורת 200 ש"ח, היכן ובאילו שעות.

החוק הזה הוא שערוריה לא מפני שהוא מנסה לצמצם במשהו את נגע הזנות, זהו פשוט חוק מטומטם שמי שמקדם אותו לא מצליח להבין את ההשלכות שלו. רישום פלילי ומאסר על הליכה לזונה? מעניין כמה חברי כנסת כבר מכינים "נסיעות עבודה" לחו"ל כדי לתקוע איזה ישבן עסיסי, של גבר או אישה, מבלי שאורית זוארץ תדווח על כך למשטרה.

על פניו, חגיגה של שיוויון. בראש שלוש מפלגות חשובות בישראל עומדות מהשבוע שלוש נשים דעתניות שלא באו לקשט או להיות פוליטיקאיות מחמד של אף אחד. שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון יובילו את מפלגת העבודה ומרצ, בהתאמה, בבחירות הקרובות. ציפי לבני צריכה עדיין לעבור את משוכת הפריימריס במרץ הקרוב ואולי תצליח לשמור על תפקיד יו"ר האופוזיציה גם לאחר הבחירות.

אז למה, למרות הסדקים בתקרת הזכוכית, התחושה חמוצה? אולי בגלל שאנחנו מצפים מנבחרי ציבור, גם אם מדובר בנשים, להיות מצוידים בביצים. פוליטיות כמובן.

פה ולשון, בלי עין הרע, יש לשלוש האלו בשביל כנסת שלמה, אבל מה עם קצת מעשים? לבני היא יו"ר האופוזיציה הרופסת ביותר שמשכן הכנסת ראה מזה שנים ארוכות. שלי יחימוביץ' ממשיכה להסתיר את דעותיה המדיניות ונדבקת לשנאת הטייקונים כמוצאת שלל רב. זהבה גלאון מצדה, שכחה מתי התמודדה עם הסיבות שגרמו למרצ להפוך לפינצ'ר מצוי. כזה שחושב שהוא דוברמן ועושה הרבה רעש, אבל תכל'ס, כלבלב קטן ולא מזיק.

חוקרות מגדר יכולות לחפור עד מחר על גולדה מאיר שהנהיגה את ישראל עשר שנים לפני שמרגרט תאצ'ר עמדה בראש הממלכה, על דליה איציק שכבשה את תפקיד יו"ר הכנסת או דורית ביניש שהיתה הראשונה להתמנות לנשיאת העליון. אנחנו, שוביניסטים מצויים, נמשיך להמתין לנשים שאפשר לתמוך בהן רק בגלל הדעות והכישורים ולא מפני שלא היה מועמד טוב יותר או בגלל שאיזה יועץ פוליטי מכר למרכז המפלגה שהן יצליחו להביא קולות של נשים.

הרי בינינו, מה הסיכוי שגבר עם הרקורד של שלי, עם הכריזמה של ציפי או עם האפיל של זהבה היה נבחר למנהיג של מפלגה כלשהי בישראל.

כבר מזמן לא היה פה פסטיבל דוחה כמו מינוי מפקד חיל האויר. "האיש שהוביל את המטס מעל אושוויץ" המכונה על פי כתבות הדיוקן המחמיאות "נפוליון" אמור לתכנן ואולי גם להוציא לפועל את התקיפה נגד "אירן שהיא גרמניה הנאצית והשנה היא 1938".

טייס הקרב, בן ל-"ניצולי השואה" חייך בביטחון לצלמים שהמתינו לו ליד הבית, כמו לכוכב ריאליטי, והצהיר תוך שהוא מישיר מבט למצלמות "אני מבטיח לעשות הכל כדי לעמוד בתפקיד כראוי". מה יש להגיד, סאונדבייט כהלכתו.

אמיר אשל אינו אשם כמובן בחגיגה המבזה סביבו. הוא לא ביקש או הפיק את זה. בצה"ל לא מצליחים להבין את הנזק שקרבות, במקרה הזה קרבות אויר-אויר, בין המתמודדים על תפקידים בכירים גורמים לדימוי של הצבא. לקחי פרשת הרפז רחוקים מיישום גם בעידן בני גנץ. מלחמות הגנרלים מרוחות על הראשיות של העיתונים וכל מועמד לוקח לו עיתונאי חצר שיקדם אותו בתקשורת. אף אחד לא עוסק בהבדלי התפיסות, המבצעיות והניהוליות, בין אמיר אשל "המנצח הגדול" ליוחנן לוקר "המפסיד".

נעשה פה עאלק שימוע ציבורי המבוסס רק על קורות החיים של המועמדים. למי אכפת אם אשל דמע כשטס מעל בירקנאו? האם יש בזה כדי להעיד על איכויותיו כמפקד חיל אויר? התשובה כמובן שלילית. אבל יש בזה כדי להעיד על רמת הכתבים הצבאיים, על ההבנה התקשורתית של צה"ל ועל אובדן השליטה והלהט של אנשים מעולים, רגע לפני גמר הריאליטי "מי רוצה להיות מפקד חיל האויר".

גבי אשכנזי לא היסס כשביקש מראש השב"כ יובל דיסקין לחקור גניבת מסמכים צבאיים סודיים בפיקוד המרכז, במה שלימים יהפוך לפרשת ענת קם. דיסקין ובחוריו הטובים, משוכנעים בנזק לכאורה שנגרם למערכת הביטחון כתוצאה מההדלפה, נכנסו לעובי הקורה ויצאו מחדר החקירות כשבידם מפרפרת "המרגלת" הצעירה ומטילת האימה. לא שענת קם היא בדיוק הדוגמא לנחקר קשוח, אבל תגידו מה שתגידו על השב"כ, לחקור הם כנראה יודעים.

זמן חלף ובקומה ה-14 החלה מלחמת עולם בין לשכת הרמטכ"ל ובין לשכת שר הביטחון. בין לובש מדים לנבחר ציבור. בין קצין נערץ לפוליטיקאי מושמץ. בין גבי אשכנזי לאהוד ברק. מלחמה מלוכלכת ועמוסה בהשמצות אישיות אליה גויסו בצו 8 מקורבים, אסטרטגים ובעיקר עיתונאים. אשכנזי, מצויד בדובר אישי ומקושר דאג למתג את עצמו כמבוגר האחראי מול השר הכושל. גם ברק ידע להזיז כמה כלים על לוח השחמט התקשורתי.

עם פרוץ פרשת מסמך אשכנזי (המכונה בטעות ע"י עיתונאים מטעם "פרשת גלנט") היה ברור לכולם שקווים נחצו ושלשכת הרמטכ"ל עסוקה בעוד כמה דברים מלבד ביטחון ישראל. ובכל זאת, למרות חומרת החשדות והטענות איש לא חשב להרים טלפון ליובל דיסקין ולדרוש עזרה בבירור העניין. כנראה שגניבת מסמכים באמצעות USB מסוכנת יותר לביטחון המדינה מלשכת רמטכ"ל שמעורבת עד צוואר בנסיון לכאורה לטנף את דמותו של הרמטכ"ל המיועד ושר הביטחון. הסיבות ברורות למדי, לשב"כ יש בדיוק את היכולות, גם הטכנולוגיות, שמפרידות בין ההצלחות שלו לכשלונות של המשטרה. למישהו היה אינטרס לקבור את החקירה המביכה הזו. לא מן הנמנע שגם דיסקין לא היה חש נוח לחקור קולגה שיש לו הרבה מה להפסיד במקרה והאמת תצא לאור.

כצפוי, חקירת המשטרה הניבה בעיקר מבוכה. לכולם. הטירוף של מחנה אשכנזי, זה שכולל את רעייתו, פקודים בעבר ובהווה וחברים, לא היה יוצא החוצה אלמלא כמה פרסומים מביכים בתקשורת (בעיקר של איילה חסון ואילנה דיין) וחקירת מבקר המדינה שתוצאותיה צפויות בקרוב.

חומרת המעשה, יעילות חקירת השב"כ והחלטת בית המשפט הביאו את ענת קם לריצוי עונש מאסר ממושך על הפגיעה בביטחון המדינה. כעת נותר לראות האם חקירת המשטרה הפושרת והסחבת בפרקליטות יצליחו לחלץ את המעורבים בפרשת אשכנזי מהחוויה של תא כלא מבפנים. מי יודע, אולי לינדנשטראוס יצליח לעשות קצת סדר בטירוף.

למתקשים בהבנת הנשמע חשוב להסביר ששלמה מעוז לא הושלך כי הוא העליב אשכנזים. הוא פוטר כי הוא העליב את בנק לאומי. יש עדות בישראל שלא יוצאים נגדן. לדוגמא, עדת הבנקאים על אנשיה הנפלאים, מאכליה האהובים ומנהגיה המענגים.